<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן ד'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
כתב הבעל העיטור ז"ל וז"ל כתב גאון שאלה אשה אחת שעשתה שליח לקבלה וחלה השליח אותו השליח עושה שליח אחר או דילמא לא עד דאמרה לו [בפירוש] שוי שליחא בתר שליחא. והיכא (דשוויה) [דשויתיה] שליח להולכה ולא פירש לו מי מצי לשווי שליח או לא. ואי נמי שויה שני שלוחים לקבלה ואמרה לה אי זה מהן שיגיע אצל הבעל תחלה. וכן אם הגיעו שניהם ביחד אי זה מהן שיתבענו יהא שליח לקבלה שמן הדין ליחד אחד מהן או לא. וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה (שלא) [שמא לא] ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה. מי אמרינן נתבטל הראשון והסכימה דעתו עם חכמי הדור נהי דידו כידה לענין קבלה לשווי שליח לא מצי עד דאמרה בפירוש ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משום דשליח דהולכה מכח בעל אתי. וכאלו הבעל עצמו עשאו אלו דברי הגאון ז"ל ומסתברא דבמקום שהבעל עושה שליח ושליח שליח אף האשה עושה שליח ושליח שליח. ואם שלחה שני שלוחים או שליח אחר שליח כיון שלא בטלה בפי' [קבלת] השליח קבלה הוא. ומשיגיע הגט ליד השליח [הראשון] מגורשת דהא שליחות מושלח ושלחה אתרבי בין לאיש בין לאשה כדגרסינן בפ' האיש מקדש ובפרק המביא גט אטו שליחות מידה איתרבי אלמא תרוייהו [כי הדדי] נינהו וכן הלכה עכ"ל.
